16.7.2021 – אחותה של קרין (ליטל) מתקשרת אלינו בבוקר ושולחת הודעות מוזרות ומלחיצות במטרה לעדכן אותנו באירוע חריג שקרה.
בבהלה של יקיצה לא טבעית מוקדם בבוקר, אני יוצא מהחדר כדי לא להרעיש ומתקשר אליה.
היא מספרת לי שחבר של לידור שחי באותם ימים בארה"ב (מרילנד), לקח סמים ופשוט קפץ אל מותו מחלון המרפסת ללא כל התראה מוקדמת אל מול עיניהם של לידור וחבריו שישבו באותה העת במרפסת.
האירוע היה מאוד מטלטל ללידור שהיה חבר מאוד טוב שלו וכמובן גם למשפחה של לידור והחברים בארץ.
בהמשך לאירוע החריג והמאוד עצוב, עלתה המחשבה בקרב המשפחה של קרין שאסע ללידור על מנת לשהות איתו בימים הקריטיים של עיכול האירוע וקבלת המציאות החדשה ללא החבר ז"ל, הרי מכולם, אני הכי קרוב וקשור ללידור והשהות שלי עשויה היתה להיטיב לו.
יפה (אמא של קרין) הצהירה שהיא קונה לי כרטיס טיסה לארה"ב, ואני? מי אני שאסרב 🙂
מיד כשנושא הטיסה הפך להיות רציני ביותר, פתאום ירד לי האסימון!
בעוד כשבועיים אירועי אושקוש יוצאים לדרך!!!!
ושאני אפספס את אושקוש? אין שום סיכוי בעולם.
החוויה המיוחדת הזו יכולה גם להקל מאוד על לידור והנסיעה המשותפת שלנו צפויה להיות מאוד פורה, מהנה וחיובית עבור שנינו.
ולכן, מבלי להסס ולבזבז רגע אחד, התחלתי לחפש לי כרטיס טיסה, לשדר רצינות ולתכנן את התאריכים והאירועים שיש להתחשב להם שמתקיימים באותו הזמן. אך במקביל, גם דאגתי לעשות את הכל בזהירות יתרה מחשש שכל המהלך הזה לא יצטייר כפעולה נצלנית שלי את המצב, ולכן בכל שלב השתדלתי לדבר על הכסף ולהציג בשקיפות את כל הדילמות הפנימיות שעלולות לצוץ אצל יפה וכל מי ששותף ושמע על הרצון להטיס אותי ללידור.
הזמן קצת עבר, יום ויומיים חלפו ואפילו שלושה וארבעה ולשמחתנו לידור כבר התחיל לשדר בשיחות הטלפון המשפחתיות אופטימיות איתנה!
וככל שגברה בו האופטימיות, רעיון הכרטיס לארה"ב דעך והתמסמס 🙁
יפה כבר לא הזכירה את הנושא בשיחות הטלפון… ומכשהבנתי שזה כבר לא הולך לקרות ושהרצון שנפגש כבר פחות בער אצל כולם, ויתרתי על הרעיון והשלמתי עם העובדה שלאושקוש כבר אגיע ככל הנראה ב 2022.
עברו להם שבועיים, לידור כבר שידר עסקים כרגיל, תאריך הפתיחה של אירועי אושקוש 2021 הגיע ואיתו התחילו לזרום התמונות והסרטונים של יונתן שפרונג והחברים שטסו לאירוע מהארץ.
אחוז ואכול קנאה, צפיתי בתמונות שזרמו בלילה והלכתי לשכב במיטה.
בעודי מנסה להרדם, עלתה בי פתאום המחשבה – "אולי אטוס מחר???"
1. אני מאוד רוצה
2. כבר כמעט והייתי שם
3. חיים פעם אחת ואני רוצה להיות באושקוש!!!!!!!!!
היה זה יום ראשון 25.7.2021, המחשבה הזו קיננה בי ולא נתנה להרדם, קמתי מהמיטה והתקשרתי ב1 בלילה ליונתן שפרונג.
בדקתי טיסות ומצאתי טיסה שיוצאת בין יום שני לשלישי 27.7.2021 בשעה 00:50, ישירה מתל אביב לשיקגו של חברת יונייטד!
אם אצליח לעלות עליה, זה אומר שאני מגיע לאושקוש ביום שלישי בשעה 4:00 בבוקר!! (בגלל הפרשי השעות [-10]), אצליח להינות מאושקוש מספר ימים מושלם ולהספיק לכל האירועים המשמעותיים שם, ואת המפגש עם לידור כבר אעשה אחרי.
יותר מכל היה חשוב לי לברר עם יונתן לגבי השהות באושקוש, יונתן אמר לי שיש מקום בדירה כלשהי בתוך אושקוש ואני כבר התחלתי להריץ את העניין.
עידכנתי כמובן את לידור בשיגעון החדש, ומכשהוא הבין שהנושא רציני, התחיל לחפש טיסות גם בעצמו כדי לארגן את הטיול שלנו ביחד באושקוש וחזרה אחר כך למרילנד לשישי שבת והמשך השבוע.
יום שני בבוקר 26.7.2021 הגיע, ואני מבין שהערב אני צריך לטוס!
את קרין כבר עדכנתי בלילה ולמרות הקושי בשהייה לבד עם הבנות תוך כדי שהיא עובדת מהבית, פרגנה לי מאוד והיתה בעד הרעיון. קרין אוהבת הרפתקאות.
התחלתי להריץ את העניינים.
אז הייתי צריך: לדאוג ללינה באושקוש ל 3 לילות לפחות, לשריין בדיקת קורונה כדי להראות אותה בשיקגו (תקופת קורונה) , לסגור כרטיס טיסה, ביטוח בריאות לחו"ל וכל המנהלות הקטנות של היציאה, לארגן מזוודה, לבטל תוכניות מתוכננות לשבוע וכמובן להתחשב בתוכניות שהיו לי לעשות עם לידור להמשך הטיול ולתאם את הכל מולו לפני שאני סוגר משהו.
כל הארגונים האלו היו מלאים בריגוש אחד גדול בגלל הנסיעה ובגלל הספונטניות המגניבה… אבל……. לאורך כל שעות היום גם קינן בי אישהו חשש וקול פנימי שאמר לי – אל תעשה את זה.
ולקול הזה היו סיבות ברורות:
1. אנחנו בתקופת קורונה והוירוס השתולל באותה העת בארה"ב וגם היה את חשש ההדבקה במטוסים. במידה ואדבק, היתי אמור להכנס לבידוד בחזרה לארץ וזה היה יכול להיות מאוד קשה ומיותר!
2. להשאיר את קרין והבנות בבית לבד בלי כמעט עזרה? (למרות שאמא שלי זמינה לעזור בכל עת). הרי קרין אף פעם לא תעצור בעדי ותגיד לי לא. ומכאן גם עלו בי החרטות ותחושות המצפון שאמר לי "אל תנצל את העובדה שקרין אף פעם לא תגיד לך לא ואתה תסע לה עכשיו לשבוע וחצי והיא תיקרע כאן בבית עם הבנות)
3. החופשה הזו היתה עולה לי המון כסף. רק הכרטיס עלה כמעט 5000 ש"ח. נוסיף את הוצאות המחיה, הבזבוזים והטיסות הפנימיות והגענו בקלות לכ 15000 ש"ח. (ואז מה אם קבלנו את המענק של העצמאיים לתקופת הקורונה! חחח)
4. התיעצתי לא מעט עם חברים וחלקם לא כל כך עודדו אותי ליציאה והורידו ממני את הרעיון.
אך למרות הקולות המנוגדים, גבר על הכל הרצון לנסוע ולקחת חלק באירוע השנתי שאני כל כך אוהב.
ובכל שעה שעברה במהלך היום, דאגתי לאסוף יותר ויותר מידע אודות הנסיעה והתקדמתי במשימות.
דברתי עם יעקב בארה"ב לגבי הלינה באושקוש וסגרתי איתו את התנאים לשהייה.
סגרתי לעצמי בדיקת קורונה מהירה בשדה ואפילו שלמתי עליה.
אך עדין לא סגרתי כרטיס (בגלל החששות וההתלבטויות)
ונתתי לזמן לעבור.
ושעה 13:00 עברה,
ושעה 14:00 הגיעה.
ואני מדבר עם אלעד, ומתייעץ על קדאל, ומדבר בלי סוף עם קרין ומציף שוב ושוב את ההתלבטויות שלי ומנסה לפתור ולנתח אותן ביחד איתה. ומתקשר לעמית וגם איתו מתייעץ (וכמעט יורד מהעניין בגלל הפחדים שהכניס בי על הוירוס)
ומדבר עם אבא ואמא וכל העולם, ועדין לא מקבל החלטה.
הגיעה שעה 16:00, נסעתי עם קרין להוציא את הבנות מהגן ואנחנו מחליטים לנסוע לקנות בגדים וסנדלים לדוריה בחנות דקטלון בנתניה.
ואני בכל רגע אפשרי מרפרש את חלון הטיסה ובודק כמו ברולטה רוסית האם היא עוד קיימת.
והחששות רצות לי בראש ומונעות ממני לסגור את הטיסה!
אני חושב שהמחשבה החזקה מכל היתה : "זו חופשה יקרה, לא מתוכננת מראש במלואה, וקרין תשאר לבד" זה לא מספיק אחראי. וזה לא אומר שאם הפריווילגיה קיימת לי מקרין אני חייב לנצל אותה. אפילו אם הספונטניות מדליקה אותי ואני יודע שאצליח ליסתדר בחו"ל לבד.
מפוצץ התלבטויות, נתתי לזמן עוד קצת לעבור.
כשסיימנו את הסיבוב בחנות, הגענו לקופה, אני שולף את הארנק שלי ומחפש את כרטיס האשראי ולא מוצא אותו!!
קרין שילמה עם הכרטיס שלה וחזרנו הביתה.
כל הדרך אנחנו ממשיכים לדבר על ההתלבטויות וכשהגענו הביתה אני מחליט שזהו, הערב אני טס! ניגשתי לאתר, הגעתי לעמוד התשלום, נזכר שאין כרטיס ומתחיל לחפש את האשראי בבית וגם לא מוצא!!!
יורד לאוטו, הופך את האוטו בלחץ ולא מוצא!
חוזר לבית, בודק בפח, בודק במקרר, מחפש בהקלטות המצלמה – שום דבר!
בדר"כ יש לי 3 כרטיסי אשראי אך באותו הזמן, כמה ימים קודם לכן מישהו פרץ לי למחשב וגנב ממני את פרטי הכרטיסים ורכש איתם באלפי שקלים ולכן נאלצתי לבטל אותם. ונותרתי עם כרטיס אחד בודד שגם אותו לצערי – אבדתי!
אני כבר מתחיל להבין את הרמז, הולך לקרין, מסתכל עליה ואומר לה, זה הסימן. מוטי נשאר בבית.
הגיעה שעה 19:00, שעה לפני התור שלי לבדיקת קורונה בנתב"ג!
החלטתי כבר לבטל את הבדיקה. לקחתי את עצמי ונסעתי למושב ליעקב כדי לעזור לו במשהו שביקש.
כשאני נכנס לאוטו, אני פתאום מרגיש משהו ברגל.
אני מוריד את הראש ונתקל פתאום בכרטיס הארור!
מלא בתחושת פספוס אני מתניע את האוטו וממשיך למושב.
כשהגעתי למושב, עולה בי פתאום המחשבה – "אולי בכל זאת?????"
נכנסי ליעקב בזריזות, ספרתי לו בקצרה את הסיפור… ואני מחליט שאני הולך על זה ומתניע את הרעיון מחדש!
אומר שלום ליעקב וטס משם.
אבל רגע, בטלתי כבר את הבדיקה, וככל הנראה שאין יותר בדיקות פנויות……. ורק על זה יכול ליפול הדבר.
אז כדי לא לפספס את כרטיס הטיסה, אני מחליט להתקשר ליונייטד (חברת התעופה) למספר שלהם באמריקה ולוודא שיש לי מקום פנוי אפילו אם אזמין כרטיס בדקה האחרונה. והם עונים לי בחיוב.
מלא באנרגיות אני דוהר הביתה, מתקשר לאלעד טל הענק ומבקש ממנו שיגיע עם הרכב לאסוף אותי לשדה.
ארגנתי מזוודה והתארגנתי תוך 10 דקות!!
אוסף את כל האישורים, את הדרכון ואת עצמי ונכנס לאוטו של אלעד ואומר לו – טוווססססס לשדהההההה….
השעה כבר 20:30, עוד לא קניתי כרטיס, אנחנו דוהרים לשדה התעופה, אלעד מת על הרעיון של ההרפתקאה ושנינו מתפללים שהענין יצא לפועל אך אני יודע בתוכי שנושא הבדיקה יכול להוות מכשול ולהשאיר אותי בארץ.
אז תוך כדי הנסיעה אני מחליט לוודא את העניין ומתקשר לכל גורם אפשרי בנתב"ג כדי לקבל אינפורמציה מלאה לפני שנגיע לשם.
ואנחנו כבר עוברים את כפר סבא, במהירות שיא על כביש 6…
נוסעים ונוסעים, עד שזה הגיע –>
עונה לי פקידה אחראית בחברה המבצעת את בדיקות הקורונה המהירות ואומרת לי בקול ברור: "נשמה, אם אין לך תור לבדיקה, אתה לא עולה היום לטיסה, אני מאוד מצטערת, יש פה המון אנשים, ואין לך שום סיכוי להצליח לקבל תשובה לפני הטיסה"
בהמלצתה לסיכויים אחרונים לעליה למטוס, התקשרתי לבית חולים אסותא ובתי חולים נוספים באזור על מנת למצוא בדיקה ברגע האחרון, אך לצערי ללא כל הצלחה.
הסתכלנו אחד על השני, מעט מבואסים אך בעיקר מרוצים מהניסיון למצות את כל האפשרויות שעמדו לפנינו ולהשאיר את תוצאות הכשלון הסופי לידי הגורל…. ביצענו פנית פרסה במחלף חורשים ונסענו מפוייסים להעביר את השעות הבודדות שנותרו מהערב ביחד בהטסת הרחפן של אלעד ובשיחות מצחיקות אל תוך הלילה כמו שאנחנו אוהבים לעשות.
זה היה יום מתלתל, אך מלא בלמידה עצמית על הלך קבלת ההחלטות שלי, על האנשים שעוטפים אותי ועל משמעות הזמן שלי ואיך אני צריך לנצל אותו.
על הזדמנויות שצריך לנצל בחיים ותוכניות שחשוב לנו לארגן ולבצע מראש.
על כך שאם יש בי רצון כלשהו לבצע דבר מה, יש לעצור רגע לפני שאני מתקשר להתייעץ עם אנשים ולחשוב בעצמי איזה תשובות אני מעוניין לשמוע מהם.
על מי הם באמת חברים אמיתיים (כמו אלעד טל) וכמה חשוב לשמור על קשר איכותי עם הטובים באמת.
על כמה טובה ומהממת אישתי וכמה אירועים מהסוג הזה מוסיפים לנו לאמון וההדדיות שיש בנינו.
לילה טוב 🙂